<h1>חוקות הדיינים סימן קע"ט</h1>
<h2>דף כה:</h2>
בהמה גסה נקנית במשיכה ובהמה דקה בהגבהה כך מפורש בקידושין בפ"ק ופי' רבינו יצחק בר מרדכי ז"ל דהמסירה היינו כשמוסרו המוכר ללוקח מיד ליד אבל באמירה כגון שאמר לך וקנה אותה לא קנאה כדאמרינן במציעא בפ"ק [ח' ע"ב] מאי לשון מסירה כאדם המוסר דבר לחבירו במציאה וכו' אבל רבינו יצחק הזקן ז"ל כתב שאינו צריך מסירה אלא באמירה בלבד קנאה כמו שמפורש בב"ב בפ' המוכר את הספינה וכ"כ רש"י ז"ל שם בבא בתרא דדוקא במסירה אבל במשיכה לא קנאה לפי שאין דרכה להוליכה לפניו ובזה ודאי לא נראו דבריו למורי תמ"ך ולהרמב"ן ופירשו דכיון שקונה במסירה כש"כ במשיכה שהיא מעולה ממסירה והביאו ראיה לזה מפרק המוכר את הספינה ומסירה אינה אלא ברשות הרבים או בחצר שאינו של שניהם ובכל מקום שהזכירו משיכה אינו אלא בסימטא שהוא זוית אצל רשות הרבים ואינו לא רשות הרבים ולא רשות היחיד או בחצר שניהם ואם היתה רבוצה ברשות הרבים צריך שימשכנה מרשות הרבים לסימטא שכן מצינו דבין בהמה גסה בין בהמה דקה אינה נקנית אלא במשיכה בסימטה או בחצר של שניהם וספינה וכל דבר שהוא כבד שאין נמשכין אלא ע"י טורח נקנית במסירה והוא שתהא עומדת ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם וכן דעת רי"ף ז"ל והר' שמואל ורבני ספרד האחרונים ז"ל ולא כמו שפירש"י דמסירה קונה בסימטה ובחצר של שניהם אפילו פירש לו וא"ל קנה במסירה דבר הנקנה במשיכה לא קנה משום דלא מסרו חכמים דיני הקנאות למוכרים ויש ראיה לזה מפ"ק דמסכת קידושין.
